<h1>חוט המשולש — הלכ' טריפות להרז"ה</h1>
<h2>דף לב.</h2>
עוד כ' הרז"ה במאור במס' חולין, ומפי החכם ר' יהונתן ב"ר אשר ז"ל שמעתי פי' דבר זה והנאני דכי קא מבעי לן שהא במיעוט סמנין בשחיטת בהמה איבעי לן ובשוחט מיעוט אחרון של סימן הראשון ושהא בו באותו מיעוט בדרך שחיטתו כשיעור שהיה מי אמרינן כמחתך בשר בעלמא הוא. כאן חסר תשלום העתקת דברי המאור במס' חולין, קשיא לי להאי פירושא והא קיי"ל השוחט בסכין רעה אפילו הביא והוליך כל היום כולו שחיטתו כשרה, ונ"ל התם כונתו לשחיטה הכא אין כונתו לשחיטה אלא לחתיכה בעלמא הא אסיקנא בגמ' בהדיא [לעיל י"ב ע"ב] דלא בעינן כונה לשחיטה.
<h2>דף לב:</h2>
שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה, ולא אמרו אלא בריאה הואיל וחיי ריאה תלויין בקנה אבל בבני מעיים אם נקבו קודם שחיטת הושט אע"פ ששחט את הקנה טרפה.
<h2>דף מב.</h2>
ואלו טרפות בבהמה, א' נקובת הושט, ב' פסוקת הגרגרת, ג' ניקב קרום של מוח, ד' ניקב הלב לבית חללו, ה', נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, ו', ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כזית, ז', הריאה שניקבה, ח' או שחסרה, ט', ניקבה הקבה, י', ניקבה המרה, י"א, ניקבו הדקין, י"ב הכרס הפנימית שנקבה, י"ג, או שנקרע רוב החיצונה, י"ד, המסס, ט"ו, ובית הכוסות שניקבו לחוץ, ט"ז, נפלה מן הגג, י"ז, נשתברו רוב צלעותיה, י"ח, דרוסת הזאב, י"ט, נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, כ', חסרון בשדרה, כ"א, ובגולגולת, כ"ב, הגלודה, כ"ג, חרותה, כ"ד, קולית של ירך שניטל ממקומו, כ"ה, לקתה בכוליא אחת, כ"ו, ניטל הטחול, כ"ז, סימנין שנדלדלו ברובן, כ"ח, נעקרה צלע וחצי חוליא, כ"ט, הגולגולת שנחבסה, ל', בשר החופה את רוב הכרס שנקרע ברובו, נמצאת אתה אומר מנין הטרפות כולם שלשים, וכשתחשוב אחת עשרה נקובות שבהן [לאחת] לפי ששיעורן שוה במשהו וכן תחשוב שני הפסוקות שהן הגרגרת וחוט השדרה לאחת ששיעורן בשתיהן שוה ברוב וכן תחשוב חסרון בשדרה ובגולגולת לאחת לפי ששתיהן חסרון ברוב בנין הגוף, נשארו בידך י"ח טריפות שנאמרו למשה בסיני.
<h2>דף מג.</h2>
נקובת הושט, שני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן, ניקב זה בלא זה וזה בלא זה כשר, ניקבו שניהם אפילו זה שלא כנגד זה או שנשתנו שניהם להיות חיצון לבן והפנימי אדום טרפה והטעם דהוה כנקבו שניהם כיון שנשתנו שניהם, אבל אם היו שניהם לבנים או שניהם אדומים כשרה כיון שלא נמצא השינוי אלא באחד מהם כשרה דהוה כניקב זה בלא זה. קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום, ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים.
<h2>דף מג:</h2>
ישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא כלו' יצא לחוץ ולא אמרו אלא ישב שהוא נעוץ שם אבל נמצא שם אין חוששין לו וכשרה. תרבץ הושט שניקב במשהו כדין כל הושט, איזהו תרבץ הושט כל שחותכו ואינו כווץ אלא עומד במקומו ויש לו' זה בית הבליעה והוא פחות משעורה ויותר מחטה. [מ"ד ע"א] אם נתפרק רובו מלחי או נתדלדל טרפה ואם נתקפל כשרה, ויש מי שאומר אם נתקפל או נתדלדל טרפה, אם נתפרק כשרה.
<h2>דף מד.</h2>
סימנין שנדלדלו ברובן, טרפה, וכן תרבץ הושט שניטל רובו מלחי והיא כתוב בנקובת הושט.
<h2>דף מד:</h2>
איזהו ת"ח זהו הרואה טרפה לעצמו, כל מי שקרא ושנה ושמש ת"ח ורואה טרפה לעצמו עהכ"א [תהלים קכ"ח] יגיע כפיך כי תאכל אוט"ל אשריך בעה"ז וטוב לך לעולם הבא.
<h2>דף מה.</h2>
פסוקת הגרגרת, וכמה ברוב חללה, ניקבה כנפה מצטרפין לרובה, ולא אמרו אלא נקבים שאין בהם חסרון אבל נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, נפחתה כמין דלת אם כדי שיכנס איסר לרחבו טרפה, נסדקה לארכה אפילו לא נשתייר בה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה, אם לא נשתייר בה כלום טריפה, וכ' רבינו אפרים ז"ל והוא שנשתייר רוב הקיפו שלם אבל אם לא נשתייר אע"פ שאין ברחבו של ניקב כאיסר טרפה, ועוף שהקנה שלו דק ואין ברחבו איסר וניקב נקב מפולש טרפה עד שישתייר רובו שלם דהיינו רוב הקפו תדע דקאמר אפילו בבהמה ואפילו בפסוקה דעלמא בעינן רוב שלם, ניקב למטה מן החזה נדון כריאה במשהו. ניקב קרום של מוח, אם ניקב קרום תחתון טרפה וסימנך כיס של מוח אבל קרום עליון כשרה וכנגדו בביצים ניכר, מוח וכל מה שבקדרה נדון כמוח במשהו, התחיל לימשך נדון כחוט השדרה ברובו, מהיכן מתחיל לימשך כמין שני פולין יש בקדירה ומונחין ע"פ הקדירה מן הפולין ולפנים כלפנים מן הפולין ולחוץ כלחוץ ופולין עצמן כלפנים.
חסרון בשדרה ובגולגלת, כמה חסרון בשדרה חוליא אחת, ואע"פ שאין עמה צלע כגו' שאתה מוצא חוליות בלא צלעות בסוף הכסלים, אבל במקום הצלעות הרי היא טרפה לעצמה משום עקירת צלע, וכמה חסרון בגולגולת כסלע מצומצמת ולא בסלע נירונית וזו היא שאמרו [נ"ד ע"ב] כסלע כיתר מכסלע, ואם יש בה נקב א' ארוך או נקבים הרבה מצטרפין לכסלע.
<h2>דף מה:</h2>
ניקב הלב לבית חללו א' לבית חלל גדול וא' לבית חלל קטן טרפה, קנה הלב, והוא חלב שע"ג דופני הריאה נקיבתו במשהו, ג' קנים הן, א' פורש לריאה, וא' פורש לכבד וא' פורש ללב וכולן נקיבתן במשהו, נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, טרפה, וכמה ברוב עורו, ומוח זה לא מעלה ולא מוריד, הומרך או נתמסמס פסול, איזו המרכה כל שנשפך כקיתון המססה כל שמעמידו ואינו יכול לעמוד ואפילו מפני כובדו, נתמזמז והורק המוח המתנדנד כשר, ועד היכן חוט השדרה עד בין הפרשות, פרשה שניה תדון כחוט השדרה, פרשה שלישית תדון כבשר, וחוט השדרה בעוף עד למטה מאגפיים.
<h2>דף מו.</h2>
ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כזית, צריך שישתייר ממנה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה והוא מקום שתלויה בו וכזית שאמרו לא מתלקט ולא כרצועה ולא מרודד, [מ"ח ע"א] התליע הכבד זה היה מעשה ועלו עליה בני עסיא ג' רגלים ליבנה וברגל שלישי התירוה להם, הכבד שנתדלדלה ומעורה בטרפשין כשרה ומחט שנמצאת בחיתוך הכבד או בסמפון הכבד נכתבה עם נקובת המרה [מ"ח ע"א].
<h2>דף מו:</h2>
פרק ריאה שניקבה או שחסרה, קרום עליון וקרום תחתון יש להריאה ניקב זה בלא זה כשרה עד שנקבו זה וזה, ריאה שנתקלפה כתמרה אדומה כשרה לפי שקרום תחתון מגין, ריאה שמשמעת קול כאלו הוא יוצא ממנה והיא בלשון חכמים ריאה דאוושא אם אין אנו יודעים מקום ההוא בודקין אותה במים לא בחמין מפני שכובשין אותה [אולי צ"ל שמכווצין אותה] ולא בקרים מפני שמקרעין אותה אלא בפושרים, מושיבין אותה כולה בהם ונופחין אותה אם מבקבקת טרפה ואם לא כשרה מפני שקרום התחתון ניקב ולא העליון וכל א' וא' מהם מגין. ריאה שהאדימה בין בכולה בין במקצתה כשרה, ואם נראית בעצמה ככבד כשרה, כבשר טרפה וסימנך [שמות כ"ב] ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, כ' רבינו אפרים ז"ל ומסתברא בין בכולה בין במקצתה טרפה, ולא דמיא לר' נתן [מ"ז ע"ב] דהא דרבא בשהאדימה מחמת מכה דהא רבינא מקשי ליה מחובל בשרצים בשבת אלמא דרבא גופיה בחובל הוא דקאמר ודר' נתן בשהאדימה מחמת דם דהקת' עלה [שם] מעשה באשה אחת וכו' וקת' שהוא אדום (ביותר) ש"מ מדר' נתן כשרה וכן הלכתא, ריאה שיבשה מקצתה אם נפרכת בצפורן טרפה, ואם לאו כשרה מפני שחוזרת לבריאותה, [נ"ג ע"ב] ריאה שמושיבין אותה והיא יושבת מאיליה על מכונה וכשמגביהין אותה היא נופלת חתיכות חתיכות טרפה, ריאה שיש בה כמין קליפות קליפות שחורות שחורות גוונין גוונין כשרה ובלבד מן הגוונין הכשרין בריאה, אין מקיפין בבועות שבריאה שאם נמצאת אחת מהן נקובה ואין ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה ניקבה אין אומרים ננקוב את השנית ונראה אם דומות זל"ז בנקובתן ונכשירנה אלא אע"פ שדומות זל"ז טרפה, [נ' ע"א] אבל מקיפין בריאה עצמה אפילו מערוגה לערוגה ומבהמה לבהמה מדקה לדקה ומגסה לגסה, פר"ש ז"ל מאונא לאונא ומאומה לאומה בבהמה עצמה אבל לא מדקה לגסה, ומגסה לדקה, וכן מקיפין בקנה אפילו מחוליא לחוליא ומבן חוליא לבן חוליא.
<h2>דף מז.</h2>
שתי בועות הסמוכות זל"ז בריאה אין להן בדיקה וטרפה, אם היא אחת ודומה לשתים מביאין קוץ וקורעין אותה אם שופכות זל"ז בועה אחת היא וכשרה, ואם לא שתים הן ונסרכו זל"ז וטרפה. שתי אונות של ריאה הסמוכות זל"ז אין להן בדיקה וטרפה, ולא אמרו אלא שלא כסדרן אבל כסדרן דרך רביצתה היא וכשרה, חמש אונות יש לריאה והם כנפי ריאה כשנופחה ופניה כלפי האיש ג' מימין, וב' משמאל, אם חסרו או הוחלפו טרפה, אם הותירו כשרה, והוא שעומדת היתירה בשורת האונות או בין הערוגות של ריאה מלפניה אבל מגבה אפילו כעלה של הדס טרפה, ויתרת זו שבינתיים ומלפניה נקראת עינוניתא של ורד ואם אין לה עינוניתא כלל כשרה, ואם נמצא תרי עינוני דורדא טרפה, הר"ש.
<h2>דף מז:</h2>
ריאה שדומה לבקעת במעשה הקשה או שאין לה חיתוך האונות טרפה, דומה לכוחל כשרה, דומה לדיו טרפה, ירוקה, אם ככרתן כשרה, ואם כמין כרכום כמין כשות כמין ביצה טרפה, אוטם בריאה קורעין אותו בסכין אם נמצא שם מוגלא מחמת מוגלא הוא וכשרה ואם לו מניחין עליה כנף או קש או רוק ונופחין אותה אם מבצבצת כשרה ואם לאו טרפה, קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום, ריאה שנשפכה כקיתון כשרה, ובלבד שיהו סימפונותיה קיימין, כיצד בודקין אותה מביאין קערה של קוניא ושופכין אותה בתוכה אם נמצאו שם כמין קנוקנות לבנות טרפה, ואם לאו כשרה, ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים אפילו מחזקת רביעית לוג כשרה.
<h2>דף מח.</h2>
עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. אמר המחבר כבר רבו הספיקות והמחלוקת מימי עולם ועתים רחוקות בריאה הסמוכה לדופן, ובה פירושי הראשונים זה מזה שונים, ולא מצאתי את לבי ומחשבתי לכתוב בה רק מעט שעלה בדעתי. הנה כדמות שלש מחלוקת נראה לנו בה בגמ' רב נחמן ומר יהודה ורב נחמיה בריה דרב יוסף דהוה בדיק לה בפשורי ודרב נחמיה מעשה הוא ולא מימרא ובכל מקום קיי"ל מעשה רב ואליביה שקלינן וטרינן אתון אהא מתניתון אנן אהא מתנינן וכותיה מתרצינן ומסקינן בשלמא התם דהא אי איכא מכה בדופן בדופן תלינן ובדיקתו של רב נחמיה בשאין מכה בדופן היתה כי כשיש מכה בדופן אין ספק בידוע שתולין בדופן כשם שתולין במשמוש יד הטבח, ובזאת תדע דהכין מסקינן לה בגמ' בשלמא התם בדקינן לה דהא אי איכא מכה בדופן תלינן בתר דופן כלו' כשם שאם היתה מכה בדופן תלינן בדופן ואע"פ שהעלתה הריאה צמחים (רק) [כך] כשאין שם מכה מאחר [שבדקנו] הריאה בנפיחה בבדיקת פשורי בדלא מבצבצא מבקבקא אף היא בחזקת בריאה היא בחזקת הדופן ובתר הדופן תלינן לקולא, כך נראה לנו הפירוש מלשון הגמ' אע"פ שר"ש ז"ל אומר לא גרסי' דהא אי איכא מכה בדופן (תלינן בתר דופן, ואני אומר כי רב נחמיה אינו חולק אלא מפרש כמו דברי רבא בבדיקת סכינא דחליש פומיה שאינם מכריעים) אנו סומכין על רוב הספרים, וכך הוא הלשון בספרים מדוקדקין הבאין מספרד ומן הישיבות בהא אי איכא מכה בדופן תלינן בתר דופן, ואני אומר כי רב נחמיה אינו חולק אלא מפרש כמו דברי רבא בבדיקת סכינא דחליש פומיה שאינם מכריעים לא כרב נחמן ולא כמר יהודא אלא דברי רבא עולים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, לרב נחמן בהעלתה צמחים, ולמר יהודא בין בזו בין בזו, וכן לרב נחמן לדעתי לפרש בא ולא לחלוק ובדיקתו כבדיקת רבא שהרי אחר דבריו בא, ומר אמר חדא ומר אמר חדא, וא"ת האיך יתכן שלא יהי' חולק והרי מפורש בדברי רבא דאי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא וטריפה, תשובתך תדע כי הרבה יש בלשונות חז"ל טרפה במקום ספק טרפה, כמו ראית בכור כראית טרפה, וכן [לעיל מ"ד ע"ב] רבא שרא טריפתא [סנהדרין ק' ע"א] ורבא כי הוו מייתי טריפתא לקמיה ורבות כאלה ואף זו (מוצא) [כיוצא] בהן, ואת"ל שרב נחמיה חולק הוא מפני שיש במקצת הספרים, בדברי רבא אעפ"י דלא מפקא זיקא אפילו בבדיקת פשורי, מ"מ עלה בידינו בריאה הסמוכה לדופן ולא העלתה צמחין ועלתה בבדיקת פשורי בדלא הבקבקא אע"פ שאין מכה בדופן רב נחמן ורב נחמיה להתיר ומר יהודא לאסור והוה ליה מר יהודא יחיד במקום רבים והלכה כרבים מאחר שיש לתלות בדופן ואפילו בשאין שם מכה ודרבא דאסברה ליה רבין בר שבא לא מכרעה לא כמר ולא כמר לפי שמפרש סוף דברי רב נחמן ומר יהודא האיך עושין במקום שחוששין לריאה, זה נראה לי בריאה הסמוכה לדופן, אבל הריאות הסמוכות לשאר מקומות של איסור שלא לדופן או לדופן בהעלותם צמחין ראוי ויפה להחמיר בהן בכל ענין, וכן ראוי להחמיר בכל מקום שיש לחוש לשינוי מנהג מפני מחלוקת, ואני יראתי לאמר דבר זה עד שבאתי למקום התורה והחסידות מגדל לוניל יכוננה הא', ומצאתים שהיו חובטים בפי' שמועה זו ומתוך כך הרצתי דברי אלה לפני אחד מיוחד מגדולי הארץ וחכמיה וחסידיה כר' וראיתי בפירוש נוטה אחר דברי ומודה על האמת וכן מקצת חכמי ישיבתם אלא שהם תופשים בידם דרך החומרא בכל מקום וכ"ש שלא לשנות המנהג, וגם אינו מודה לעשות לא בזה ולא באחרת שאני יודע בעצמי שאיני ראוי לכך וכמו שאמר החכם הפרי הגדול שאריתי מן החכמה שאני יודע שאיני יודע אבל איני בוש להראות דברי לפני גדולים וחכמים ממני ומה שגיתי יבינו לי, ואפשר שהגאונים בעלי ההלכות זכרם לטובה שלא כתבו זו דרב נחמיה בריה דרב יוסף בחיבוריהם מפני שלא היתה זאת הטרפה המצויה בארצותם כמו שהיא מצויה בינינו היום, ועל כן לא חשו לגלות זאת הבדיקה וסמכו על בדיקת רבא שהיא קלה ממנה, וכן במצאם ז"ל שהם מחמירים בדבריהם שלא לגלות ולפרסם רוב הבדיקות, וכל הדן אותי לזכות המקום ידינהו לזכות.
ריאה הסמוכה לדופן בין שהעלתה צמחין בין שלא העלתה צמחין חוששין לה, כיצד בודקין אותה מביאין סכין שפיה דק ומפרקין אותה מן הדופן אם יש מכה בדופן תולין בדופן וכשרה ואם לאו מחמת ריאה הוא ואע"פ שאינה מוציאה רוח טרפה, בד"א שלא במקום רביצתה אבל במקום רביצתה והוא מקום חיתוך האונות כשרה, (פ) ומכאן קבלה בידינו שאם סמוכה הריאה מבפנים לשמנונית הלב או לשמנונית החזה או לטרפש כבד בין באונות בין באומות טרפה, וכן עינונית הורד הסמוכה לכל מקום טרפה. ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה והוא שלא ניקבה דופן כנגדה, והוא שמסובכת בבשר, ולא אמרו אלא במקום חיתוך האונות אבל שלא במקום חיתוך האונות טרפה, ריאה שעלתה צמחים אפילו כבדים ואפילו כסלעים ואפילו מלאים מוגלא או מים זכים כשרה, ובין שהסריחו ובין שלא הסריחו הכל כשר בריאה.
ניקבה המרה, מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה, אם ניקבה הכבד כנגד המרה הנקובה טרפה.
<h2>דף מח:</h2>
מחט שנמצאת בריאה כשרה, והוא שבאה לפנינו כשהיא שלמה ועלתה בנפיחה בידוע שדרך סימפונות ירדה לה המחט וחסרון מבפנים אינה חסרון, אבל אם נמצאת בחתיכה מחתיכות הריאה טרפה חוששין לה שמא ניקבה. וסמפון של ריאה שניקב לחבירו טריפה אין חבירו מגין עליו.
ומעי הנקרא הדורא דכנתא אם ניקב לחבירו חבירו מגין עליו וכשרה, מה שאין כן בסמפונות של ריאה שאין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהוי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה.
ומחט שנמצאת בחתיכה מן הכבד אם חודה כלפי חוץ חוששין שמא ניקבה במקום שעושה אותה טריפה. ואם (חררה) [חודה] כלפי פנים דרך סמפונות ירדה וכשרה, ולא אמרו (שלא) [אלא] במחט גסה אבל במחט דקה בין כך ובין כך חוששין שמא נקבה וטרפה, ומחט שנמצאת בסמפון הגדול של כבד כשרה כידוע שדרך סמפון ירדה.
<h2>דף מט.</h2>
וגרעינה שנמצאת במרה דרך סמפון ירדה וכשרה, ואעפ"י שאינה יוצאת משם אין חוששין לה לפי שנשתברה שם ולא אמרו אלא בגרעינה של תמרה, אבל בגרעינה של זית חוששין שמא ניקבה וטרפה.
ניקבה הריאה במקום שיד הטבח ממשמשת בו תולין ביד הטבח וכשרה וכן תולין בזאב שאם בא ונטל את בני מעיה והחזירן כשהן מנוקבין כשרה ואין חוששין שמא במקום נקב נקב שמכיון שנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. תולעים שיוצאים מן הריאה לאחר שחיטה פירשו וכשרה.
<h2>דף מט:</h2>
פרק ניקבה הקיבה, חלב טהור סותם, חלב טמא אינו סותם ושעל גבי הקבה שעל הקשת טמא ואינו סותם שעל היתר לבני א"י טהור וסותם לבני בבל טמא ואינו סותם לפי שנהגו בו איסור, כתב הר"ש ולדידן תרווייהו אסור ובתר בני בבל גררינן משום דאנן נמי בני גולה אנן וכלישנא קמא ולחומרא וכל היכא דאיכא תרי לישנא בתלמוד אי מידי דאורייתא הוא זיל לחומרא ובדרבנן זיל בתר בתרא. חלב העשוי ככובע אינו סותם והוא חטים של חלחולות וטרפש הלב, חלב טהור בחיה שכנגדו טמא בבהמה אינו סותם.
<h2>דף נ.</h2>
ניקבו הדקין מקיפין בבני מעים לידע אם ניקבו קודם שחיטה או אחר שחיטה, בני מעים שניקבו וליחה סותמתן טרפה, כשם שאמרו [ל"ב ע"ב] חיי ריאה תלוים בקנה כך חיי בני מעיים תלויין בושט, ואם ניקבו לאחר ששחט הושט כשרה.
חלחולת שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותה, וכמה כל מקום הדבק, ואפי' ניטל כלו, והוא שנשתייר בו כדי תפיסה והוא כאצבע, ואפי' בשור הגדול דיו בכך.
<h2>דף נ:</h2>
הכרס הפנימי שניקבה והוא המפרעת מקום שהטבחים פורעים בו ובכלל זה סניא דיבא, ואצטומכא של הכרס ומן המצר ולמטה ומקום שאין בו מילת, ומקום שנשתייר מן הכרס כלפי חוץ, והוא כלפי הדקין נקראת חיצונה, כתב רבי' אפרים ז"ל דהילכתא כר' יוסי ב"ר חנינא דאמר כל הכרס כלו נקרא כרס הפנימי ואם ניקב במשהו טרפה, ואיזהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס, ואם נקרע ברובו טרפה, דהא רב אשי כותיה ס"ל.
או שנקרע רוב החיצונה בגדולה טפח ובקטנה רובה ולא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש, אלא כל שנקרע טפח ולא הגיע לרובה זו היא גדולה ואם נקרע רובה ולא הגיע לטפח זו היא קטנה, נקדרה ביותר מכסלע טרפה שאם תמתח תעמד על טפח, וכמה יתר מכסלע כדי שעומדות שם שלש גרעינין בקליפתן בדוחק ובלא קליפתן בריוח.
המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה, ואין חוששין שמא ניקבה לצד השני לפי שהאוכלין והמשקין דוחקין אותה בין שחודה כלפי פנים בין שחודה כלפי חוץ, ואם ניקבה משני צדדין טרפה, נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא קודם שחיטה וטרפה, לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא לאחר שחיטה וכשרה, ואעפ"י שבשאר נקובות אין הולכין אחר קורט דם כיון שיש מחט הולכין אחר קורט דם שאלמלא ניקבה קודם שחיטה היה הדם נסרך עליה.
<h2>דף נא.</h2>
נפלה מן הגג והוא שראינוה שנפלה, אבל הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק אברים מפני שמשמרת עצמה וקופצת. בהמה שגוררת רגליה אחרונים אין חוששים משום ריסוק איברים ואני או' חולי הוא שנקרא שגרונא, זכרים המנגחים זא"ז אין חוששים אע"פ שהם דואגים וכואבים מחמת חמימותם הם כואבים, ואם נפלו לארץ חוששין, אלים שהגנבים משליכין אותן אין חוששים משום רי"א [—ריסוק איברים] שעל מתניהם הם משליכין אותם כדי שירוצו לפניהם, ואם החזירום מחמת יראה חוששין, מחמת תשובה אין חוששין לפי שתשובה גמורה עשו, בית הרחם אין חוששין, בית המטבחיים אין חוששין ואע"פ שנשמע בנפילתו קול גניחתו לפי שצפרנו נועץ בקרקע עד שמגיע לארץ, הכה על ראשה והלכה לה כלפי זנבה או על זנבה והלכה לה כלפי ראשה אפילו כנגד כל השדרה אין חוששין משום ריסוק איברים, ואם נשלם המקל על חצי גבה או שהכה בהפסק כלו' לרוחב הגב חוששין, ואם יש במקל קשרים בין כך ובין כך חוששין, [ע"ב] עמדה אינה צריכה לשהות מעל"ע אבל צריכה בדיקה, הלכה אפילו בדיקה אינה צריכה, ננערה לעמוד אע"פ שלא עמדה, עקרה רגל להלוך אע"פ שלא הלכה. נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו חוץ מן הסימנים [והם] קנה ושט אינה צריכה בדיקה [בהם] לפי שקשין אצל נפולה, אין חבט בלא מכה לריסוק איברים בפחות מעשרה, וכשמודדין עשרה טפחים מודדין מכרס הבהמה עד לארץ בזמן שנפלה כשהיא עומדת.
<h2>דף נא:</h2>
ועוף שנחבט על פני המים חוששין לו משום ריסוק איברים, ואם שט על פני המים מלא קומתו דיו, והוא ששט ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה המים משכנהו חוששין, ואם שט באגם או במקוה מים (בין כך) דיו, נחבט על כסות פרושה ע"ג יתידות באויר אם היא פשוטה ומתוחה חוששין ואם כפולה אין חוששין, כללו של דבר כל שנחה ע"ג דבר קשה חוששין לו, ע"ג דבר רך אין חוששין אם הוא נשמט ומחליק אין חוששין לו, ואם הוא נחבט (נכבש) חוששין לו, נחבט על שפשף שיש בו דבק ונדבק בכנפו אחת מותר בשתי כנפיו אסור חוששין לריסוק איברים.
<h2>דף נב.</h2>
נשתברו רוב צלעותיה, אלו הן רוב צלעות שש מכאן ושש מכאן או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן, והוא שנשתברו מחציין כלפי שדרה ובצלעות שיש בהן מוח. ובין שנעקרו עלי בלא מכתש והוא צלע בלא חוליא בין שנשברו שיעורן ברוב שני צדדין.
נעקרה צלע וחצי חוליא עמה טרפה, והוא כמין עלי בתוך מכתש אם נעקר הכל טרפה.
<h2>דף נב:</h2>
חסרון בשדרה ובגולגלת, כמה חסרון בשדרה חוליא אחת, ואע"פ שאין עמה צלע כגו' שאתה מוצא חוליות בלא צלעות בסוף הכסלים, אבל במקום הצלעות הרי היא טרפה לעצמה משום עקירת צלע, וכמה חסרון בגולגולת כסלע מצומצמת ולא בסלע נירונית וזו היא שאמרו [נ"ד ע"ב] כסלע כיתר מכסלע, ואם יש בה נקב א' ארוך או נקבים הרבה מצטרפין לכסלע.
הגולגולת שנחבסה ברובה בין ברוב גבהה בין ברוב הקפה טרפה. בשר החופה את רוב הכרס שנקרע ברובו, בין ברוב גובהה בין ברוב הקיפה טרפה. בשר החופה את רוב הכרס שנקרע ברובו בין ברוב קרוע בין ברוב נטול הרי אלו י"ח טרפות שנאמרו לו למשה בסיני.
דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת הארי בגסה ודרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הנץ בעוף הגס, (הפיל) [חתול] ונמיה אין להם דריסה אלא בגדיים וטלאים, ונץ יש לו דריסה בעוף הדק אפילו בגדול ממנו אבל לא בגדיים וטלאים, שאר עופות טמאים יש להם דריסה בשכמותן אבל לא בגדול ממנו, ואין דריסה לכלב כל עיקר, דריסת שועל בדקה אסורה.
<h2>דף נג.</h2>
אין דריסה לא ברגל ולא בשן אלא ביד ובצפורן, ואין דריסה שלא מדעת ואין דריסה אלא מחיים אע"פ שנעץ צפורניו מחיים ומדעת אם מת הדורס או שנקצצו ידיו קודם שישלפם אין לו דריסה שאין ארס הדריסה יוצא אלא בסוף, כל שאמרו אין להם דריסה אם נקבו לחלל צריכה בדיקה לידע אם נקבה במקום שעושה אותה טרפה. חוששין לספק דרוסה, ואם ארי' שנכנס לבין השוורים ונמצאת צפורן בגב אחד מהן חוששין שמא ארי דרסו, ואין אומרים שמא בכותל נתחכך אבל ספק נכנס ספק לא נכנס אני אומר לא נכנס, ספק כלב ספק חתול אני אומר כלב, נכנס וישב ביניהם הוא שותק והם שותקין אני אומר שלום עשו ביניהם, קטע ראשו של אחד מהם אני אומר שככה חמתו, הוא צווח והם מקרקרין אני אומר רעדה אחזתם שם, הוא שותק והם מקרקרים זו היא ספק דרוסה וחוששין לו.
<h2>דף נג:</h2>
עוף שנכנס לבין הקנים ויצא כשהוא צווארו מתבוסס בדם תולין (בכלב) [בקנים] להקל, ואין תולין בחתול להחמיר, דרוסה שאמרו צריך שיאדים הבשר כנגד החלל, נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו איזהו נתמסמס (כל) כל שהרופא גוררו והעמידו על בשר חי, בקוץ עד שתנקב לחלל, בדרוסה משיאדים הבשר, ובסימנין משיאדימו סימנין עצמן, וסימנין דריסתן במשהו א' ושט וא' קנה, ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, [נ"ד ע"א] דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו מקדקדו של מוח ועד הירך.
<h2>דף נד.</h2>
פרק ואלו כשרות בבהמה, ניקבה הגרגרת או שנסדקה, עד כמה תחסר עד כאיסר האיטלקי וכאיסר כיתר מכאיסר. נפחתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח, ניקב הלב ולא לבית חללו, נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה, ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה, המסס ובית הכוסות שנקבו זה לתוך זה, ניטל הטחול, ניטלו הכליות, וכן בעלת שלש, ניטל לחי התחתון, ובלבד שלא יהא שם עיקור סימנין ודלדולן, ניטלה האם שלה, היא אם היא טרפחת היא שלחופית, וחרותה בידי שמים פי' יבשה כשרה.
<h2>דף נד:</h2>
סימן קלנ"ס בג"ב, קולית של ירך שנשל ממקומו והוא בלשון חכמים בוקא דאטמא דשף מדוכתיה אם נתעכלו שיניו טרפה ואם לאו כשרה, וזו היא שאמרו [נ"ז ע"א] שמוטת ירך בבהמה טרפה, וכן בעוף, שמוטת יד בבהמה כשרה.
חסרון בשדרה ובגולגלת, כמה חסרון בשדרה חוליא אחת, ואע"פ שאין עמה צלע כגו' שאתה מוצא חוליות בלא צלעות בסוף הכסלים, אבל במקום הצלעות הרי היא טרפה לעצמה משום עקירת צלע, וכמה חסרון בגולגולת כסלע מצומצמת ולא בסלע נירונית וזו היא שאמרו [נ"ד ע"ב] כסלע כיתר מכסלע, ואם יש בה נקב א' ארוך או נקבים הרבה מצטרפין לכסלע.
<h2>דף נה.</h2>
לקתה בכוליא אחת, טרפה, והוא שמגיע הלקות למקום חריץ איזהו מקום חריץ זה לובן שבתוך הכליות. כוליא שהקטינה בדקה עד כפול בגסה עד כענבה בינונית וכל שיעורי חכמים להחמיר. יש כשר בריאה ופסול בכוליא כולה כמו שכתובה בפרק הריאה. ניקב הטחול טרפה, ולא אמרו אלא בעוביו ושלא נשתייר ממנו כעובי דינר זהב אבל בדקותו או שנשתייר ממנו כעובי דינר זהב כשרה.
<h2>דף נה:</h2>
יש כשר בריאה ופסול בכוליא, פסול בריאה וכשר בכוליא פסול בזה ובזה, כשר בזה ובזה, כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא. פסול בריאה וכשר בכוליא נקב. פסול בזה ובזה לקותא. כשר בזה ובזה מים זכים. ולא אמרו מים זכים כשרים בכוליא אלא בצלולין אבל בעכורין טרפה בכוליא, ואם הסריחו אפילו צלולין טרפה בכוליא.
חרותה, איזו היא חרותה כל שצמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה, בידי אדם טרפה, אי זו היא בידי שמים שמעה קול רעמים וזיקים וכיוצא באלו ורתתה זו היא בידי שמים, אי זו היא בידי אדם שחטו לפניה בהמה אחרת וכיוצא בזה, מנין אנו יודעים אם בידי שמים אם בידי אדם בקיץ מביא קערה חדשה של קוניא וממלאין אותה מים קרים, ובחורף מביאין קערה ישנה וממלאין אותה פושרין ומניחין את הריאה שם מעת לעת אם חוזרת לבריתה בידי שמים היא וכשרה ואם לאו בידי אדם היא וטרפה.
הגלודה, אם נשתייר בה כרוחב הסלע על פני כל השדרה ועל מקום טיבורו כשרה ואם לאו טרפה, ניטל מקום כל השדרה כרוחב הסלע וכולו קיים או מקום טיבורו וכולו קיים פסולה.
<h2>דף נו.</h2>
פרק ואלו טרפות בעוף, נקבת הושט ופסוקת הגרגרת, ניקבה הגרגרת כנפה מקפלה ומניחה על פי הקנה אם חופה רוב הקנה טרפה ואם לאו כשרה, הכתה חולדה על ראשה במקום שעושה אותה טרפה, והוא שהכתה ברגליה או בשיניה שאם הכתה בידיה הרי היא בכלל דריסה, כיצד בודקין אותה מכניס ידו לתוך פיה אם מבצבץ המוחה ועולה טרפה ואם לאו כשרה, ויש שבודקה בשמש ויש שבודקה במים, ויש שבודקה בקש של מטה. כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן העוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח ולא אמרו אלא בעוף של מים [ואווזים שלנו] הואיל ומצוין במים הריהן כעוף של מים. [מ"ג ע"א] הקורקבן וכיסו שנקבו זה כנגד זה טרפה, ניקב זה בלא זה או אפילו זה שלא כנגד זה כשרה.
<h2>דף נו:</h2>
נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה אם אדומים כשרה שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן במשהו, בלב ובקרקבן, ואם הוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה ופסולה ולא אמרו ירוקין פסולה אלא אדומים שהוריקו והם הלב והקורקבן והכבד, וכן ירוקין שהאדימו פסולה, ואם שלקן וחזרו והוריקו כשרה לפי שעשן נכנס בהן תחלה והאדימו. אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו פסולה נתגלתה בושתה אעפ"כ אין חוששין להם בתחלה ומותר לאכלן אפילו בלא שלק לפי שאין מחזיקין איסור.
פרק ואלו כשרין בעוף ניקבה הגרגרת או שנסדקה והכתה חולדה במקום שאין עושין אותה טרפה, ניקב הזפק ולא ניטל, יצאו בני מעיה ולא ניקבו ולא הפך בהם, נשתברו רגליה כשרה וצריכה בדיקה בצומת הגידין. נשתברו גפיה, נמרטו כנפיה, ושניטלה הנוצה שלה כשרה.
ניטל הזפק פסולה, וגג הזפק נידון כושט ואם ניקב במשהו טרפה, איזה גג הזפק זה שנמתח עם הושט באורך הצואר. יצאו בני מעיה והפך בהם טרפה, וכן בבהמה.
<h2>דף נז.</h2>
סימן קלנ"ס בג"ב, קולית של ירך שנשל ממקומו והוא בלשון חכמים בוקא דאטמא דשף מדוכתיה אם נתעכלו שיניו טרפה ואם לאו כשרה, וזו היא שאמרו [נ"ז ע"א] שמוטת ירך בבהמה טרפה, וכן בעוף, שמוטת יד בבהמה כשרה.
שמוטת גף בעוף תיבדק אם ניקבה הריאה, כיצד עושה מכניס שפופרת דקה לתוכה והיא כעלה של ורד בין אגפיים ונופחה במקומה אם עולה בנפיחה כשרה ואם לאו או שמוציאה רוח טרפה, דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת אם שהתה מעל"ע ושחטה כשרה ואם לאו פסולה ואע"פ ששהתה מעל"ע צריכה בדיקה אם לא הלכה.
צומת הגידין בעוף ט"ז חוטין הן, אם נפסק א' מהן טרפה.
<h2>דף נז:</h2>
בצים של ספק טריפה של לידה ראשונה משהין אותן אם חוזרת וטוענת או נתקיימה האם י"ב חדש מותרין הן ואמם ואם לאו אסורין, וה"ה לחלב של ספק טרפה אם ילדה או נתקיימה י"ב חודש מותרין ואם לאו אסורין שהטרפה אינה יולדת ואינה משבחת.
<h2>דף נח:</h2>
בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש אסור לגבוה ומותר להדיוט, ולא אמרו חסר ויתר אלא ביד אבל ברגל טרפה כל יתר כנטול דמי.
שני בני מעיים שיוצאין מן הבהמה כאחת טרפה, וכנגדן בעוף כשרה, בד"א שיוצאי' משני מקומות אבל יוצאים ממקום אחר וכלין עד כאצבע כשרה, והוא שחוזרים ומתערבין אבל אין חוזרים ומתערבים הרי הוא יתר וכל יתר כנטול דמי וטרפה. ושני בני מעיים הנקראים סניא דיבי שיוצאי' מן הבהמה כאחת טרפה, ואם שופכין זה לזה כשרה, ופי' סניא דיבי מאוס זאב והוא המעי העור ושפופרת היוצאה מבית הכוסות להובלילא, וזהו המסס דרך ברייתה הוא וכשרה, אבל מבית הכוסות לכרס טרפה, כל יתר כנטול דמי.
אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת התרנגולין, וששתה מים הרעים כשרה, אכלה סם המות של אדם או נשכה כלב שוטה או נחש מותרות משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות, הלעיטה עלין של חלתית או פלפלין או תיעה או סם המות של בהמה כשרה.
הלעיטה קרטין של חלתית טרפה מפני שמנקבין בני מעיה.
<h2>דף עו.</h2>
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טריפה, מן הארכובה ולמטה כשרה, פר"ש ז"ל רגליה האחרונים, וכן שניטל צומת הגידין, למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה, ורכובה עצמה כנגד בגמל ניכר, ואלו הן צומת הגידין אלו שעל הערקום מקום שהטבחין פורעין בו להפשיט, ועד כמה ממקום שצומתין עד מקום שמתפשטין והוא כשיעור ארבע אצבעות בשור הגדול, ופסק הר"ש ז"ל וכלישנא דרב עבדינן לחומרא, ולמעלה מן הארכובה התחתונה שקורין ג'ול כל מקום שיחתוך טרפה, וכן שניטל צומת הגידין בלא רכובה דלא חזינן דהדר בו רב, ולקמן פסיק ליה הלכתא הכי אפילו בנשבר העצם כ"ש בנחתך לגמרי, בדקה בולטין צומת, בלועין אינו צומת, קשין צומת רכין אינו צומת גדולים צומת קטנים אינו צומת, לבנים צומת, אינם לבנים אע"פ שהם זכים אינו צומת.
<h2>דף עו:</h2>
בבהמה ג' חוטין הם א' גדול וב' קטנים, נפסק הגדול הרי נשתייר רוב מנין, נפסקו הקטנים הרי נשתייר רוב בנין, צומת הגידין שאמרו פסוקתן ברוב כל אחד ואחד, נשבר העצם למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת, נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר ואם לאו אסור, וכמה רובו רוב עביו ורוב הקפו שלא יצא עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה, רוב הקפו עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אם רוב הקפו שסביב העצם על השבר קיים, וצריך שישלים עור לבשר שיהא חציו עור וחציו בשר, וגידין הרכין שסופן להקשות אינן כבשר.
צומת הגידין בעוף ט"ז חוטין הן, אם נפסק א' מהן טרפה.
<h2>דף עז.</h2>
נשבר העצם ועור ובשר חופין את רובו אע"פ שנפל קורט מן העצם כשר, נקדר כמין טבעת דבר זה שאלו לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו מסרטו בעצם ומעלה ארוכה והוא שקלט העצם רירין שבהם חוזר ומתחבר.
